עזרה בבית

מכירים את המשפטים הבא?

-יאללה שתסדר את החדר שלה! אני לא המשרתת שלה!

-למה הוא לא מוריד את הצלחת מהשולחן? הוא חושב שאני תמיד אנקה אחריו?

-למה תמיד אני היחידה שמתכננת פה? אתם לא יכולים גם לקחת חלק?

נשמע מוכר?

אלה משפטים שאני שומעת שוב ושוב בקליניקה מהורים שמבקשים מהילדים שלהם שיתוף פעולה בעבודות הבית, מהילדים שלהם שכבר גדלו ואין סיבה שלא ייקחו חלק.

הם צודקים. לגמרי צודקים.

כשהילדים שלנו קטנים, הם רוצים לקחת חלק בסידור הבית. הם מכירים את הפעולה הזו גם בגן, יודעים לפנות את הצלחת שלהם ולהעביר מגבון על השולחן. לא רק שהם מכירים, זה תפקיד שהם באמת רוצים לעשות, זה צורך מולד גנטי להראות את היכולת שלהם. הם פתאום מגלים כמה הם גדולים, יכולים לתרום לסביבה, מסוגלים! איזה פלא. הגננת רואה שהילד החזיר את הצעצועים למקום, מעבירה לו מסר חיובי לרוב עם חיוך ונחשו מה? הילד ירצה לשכפל את ההתנהגות הזו גם למחרת. ולמה? כי הוא מרגיש שיש לו ערך, הוא יודע מה הוא שווה והוא מרגיש שראו אותו.

איכשהו בבית הדבר הזה מתפספס.

ההורה לא תמיד מאמין שהילד שלו יכול או מסוגל ("מה אני אבקש ממנו עזרה? הוא ילד") ובכך הוא מעכב את המועילות של הילד שמקבל תחושה שלא סומכים עליו.

ולכן אני מבקשת שתנסו לזכור שתפקידנו כהורים הוא לעודד את הילדים על כל עזרה שהם נותנים, על כל תרומה, גם אם לא שטפו ב100% את הכלים לשביעות רצונכם. תגידו להם מילה טובה, תכירו להם תודה. תלמדו אותם איך לעשות נכון ולא בביקורת אלא בסבלנות, כי רק כך הם ילמדו.

עופרה בהרב 053-2869841

מדריכת הורים מוסמכת לגיל הרך בגישת אדלר

מוזמנים להדרכת הורים פרטנית בשדה נחום, אפשר גם בזום

#הורותחיובית #הדרכתהורים