למי יש יותר כבוד?

שמתי לב לאחרונה שהמילה ״כבוד״ עולה הרבה אצלי בקליניקה.

מה יש במילה הזו שהיא כ״כ נוגעת בנו?

אז קודם כל נשים מול עינינו שזו לא סתם מילה. זה ערך. ואם אנחנו מעלים טענות כמו ״הוא לא מדבר אלי בכבוד״, ״אין לה כבוד אלינו״, ״בילדות שלי בחיים לא הייתי מדברת ככה לאמא שלי״ אז משהו קורה שם בבית.

מה זה הדבר הזה כבוד?

יש כבוד בשיח אחד מול השני, זה שומר לנו על תקשורת חיובית. גם בין האחים אחד לשני, גם בין ההורים לילדים וההפך. לשמור על שפה יפה. בלי צעקות, בלי קללות. בוודאי בלי להרים את היד.

אבל ברור לכם שזה מתחיל מדוגמא אישית, נכון? אם ההורים ידברו לא בצורה מכבדת אחד לשני, למה שהילדים שלנו יתנהגו אחרת? וכן, תקשורת כוללת גם גלגולי עיניים, דיבור מעל ראשם של הילדים, דיבור בשפה שהם לא מבינים או דיבור בקודים.

יש כבוד לרכוש. לשמור על החפצים שלנו ועל המרחק בו אנחנו חיים. זה אומר שאם משחקים אז מחזירים את כל החלקים למקום כדי שהבא בתור יהנה מהמשחק. זה אומר שצריך לסדר את החדר ולנקות אחרינו במטבח אחרי שמבשלים או אופים עוגיות. כן, זה אומר גם לתת דוגמא לילדים. אי אפשר לדרוש מהילדים לסדר את החדר אם הפינה שלכם מלאה בבגדים זרוקים לשימוש חוזר, או להשאיר כלים בכיור ובסוף ״מישהו״ ינקה אחריכם.

כבוד זה גם לתת כבוד לעצמי. כן, כן. לעצמי! אני כל היום סביב הילדים, העבודה, המשימות השוטפות. ובערב אני רוצה זמן לעצמי. הרווחתי אותו ביושר. ולכן אני אהיה אמא נהדרת עד השעה 20:30. גג 21:00 במקרים מסוימים. אח״כ אני רוצה את הזמן שלי לעצמי. לדבר עם איתיאל בנחת, בא לי לשתות כוס יין ולעשן סיגריה בשקט וזה לא מותרות. ולכן, גם אני אתן לילדים שלי את המרחב שהם מבקשים כשהם חוזרים מהלימודים. אני זוכרת שגם הם עברו יום עבודה משלהם, הם חוזרים סחוטים מזיעים ועם ריח שושנים ואני לא יכולה לקפוץ עליהם עם משימות של מטלות הבית בשנייה שהם מגיעים. אני נותנת להם את הזמן שלהם, לפרוק, לשתות מיץ, לבדוק הודעות בטלפון ולקבוע עם חברים. המטלות יחכו לשעה שנקבע בנינו.

הכבוד הזה הולך לשני הכיוונים. אבל הוא קודם כל מתחיל אצלנו, ההורים.

זה מה שהילדים שלנו לומדים, זו הדוגמא שיש להם בבית.

רוצים להפגש איתי ולהתייעץ על היחסים בבית?

מוזמנים בשמחה לקליניקה בשדה נחום או בזום כלל ארצי.

עופרה בהרב, 053-2869841

מנחת הורים מוסמכת לגיל הרך מטעם מכון אדלר