top of page

לדעת להסתדר

כשהילדים שלנו קטנים, אנחנו עושים עבורם הכל. מקלחים אותם, מאכילים אותם, סוחבים להם את התיק, מסדרים איתם את הצעצועים בסוף משחק, חותכים עבורם בסכין את האבטיח. הכל. ולמה? כי הם צעירים ועדיין לא רכשו את היכולת לעשות את הפעולות האלה בעצמם.



אבל אז חולפות השנים, הזמן רץ, ויש לא מעט פעולות שאנחנו עדיין עושים עבורם, למרות שהם כבר גדלו ויכולים לעשות עבור עצמם. למה אנחנו נתקעים במקום הזה? אולי בגלל שזה קל לנו. או אולי בגלל שהדברים קורים יותר מהר ואין לנו סבלנות שהילד ינעל לבד את הנעליים כי זה לוקח לו 17 דקות ואנחנו כבר ממהרים לצאת לעבודה. אולי אנחנו גם נהנים מזה? שאנחנו דמות חשובה בשבילם וזה לנו ל-נ-ו תחושה טובה שמישהו זקוק לנו? או אולי בכלל לי היתה ילדות קשה ואני רוצה שילדים שלי יהיה יותר קל. באמת שיש מלא סיבות. וכל הכוונה שלהם טובה! באמת טובה. אני הרי רוצה שילדים שלי יהיה טוב, וקל, נכון?


אבל כל השירותים המיותרים האלה בסוף עולים במחיר. כי אולי כוונתי טובה, אבל הילד שלי משלם בכך שהוא לא לומד להסתדר לבד. הוא לא לומד איך להכין חביתה, והוא לא מבין שעליו לסחוב בעצמו את התיק מהגן, והבת שלי חושבת שזה תפקידי גם לבשל ארוחת ערב וגם לפנות את הכלים אחרי, וגם להכניס למדיח...כי הרגלנו אותם שאנחנו עושים. במקום שהם ייקחו אחריות על עצמם.


הורים יקרים, אני פונה אליכם בבקשה לעצור רגע ולהתבונן באמת על הילדים שלכם ועל שגרת יומכם. האם יש פעולה, אפילו אחת, שלדעתכם הילדים יכולים לעשות בעצמם? שאתם יכולים לוותר עליה? ללמד ולכוון ולהדריך את הילדים כיצד סוחבים/חותכים/מבשלים/מנקים/מסדרים/מארגנים?

זה הזמן להעביר לילדים את האחריות על עצמם. על החפצים שלהם. על החדר שלהם. על המרחב שבו הם חיים. תאמינו לי, רק טוב ייצא מזה.



אז מה עושים בפועל?

✅להיות מודעים: תמיד לראות מה היכולות של הילד בהתאם לגילו. לבדוק האם הפעולה המיותרת יושבת על צרכי הילד או הצרכים שלי.

✅שינוי במסר שמעבירים לילד במילים ומעשים. במקום: תפקידך רק להנות, יש לך רק זכויות ואנחנו נמלא כבר את כל החובות, אמרו והראו - אתה חלק מאיתנו. שווה בין שווים. יש לך זכויות וגם חובות (בהתאם לגילך).

✅להרגיש מועילות: נחפש הזדמנויות בהם הילד יכול לתרום ולהועיל, להיות עצמאי, לעשות בכוחות עצמו.

✅עידוד: תמיד צריך עידוד, במיוחד בתהליך של שינוי. על שינוי בחוזה יש להודיע, צעדים קטנים. כי אני רוצה להרגיש הצלחה ואני רוצה שהילד ירגיש הצלחה.

✅אני אומרת את השינוי במסר אני: ממחר אני מפסיקה להלביש לך את החולצה. אין לי שליטה עליו, רק על עצמי. אם תתקל בקושי או תרצה שאני אעזור לך בהדרכה על זה, אני פה בשבילך. אני לא משנה את הילד, אלא את הבחירה שלי כהורה.



רוצים להפגש איתי ולדבר על היחסים שלכם בבית?

אני פה בשבילכם.

עופרה בהרב, 053-2869841

מנחת הורים מוסמכת לגיל הרך מטעם מכון אדלר

מקבלת בקליניקה שדה נחום וכלל ארצי בזום



ree

תגובות


bottom of page